נגב+

תמונה אחת שווה אלף מילים

שתפו ב-

תערוכת הצילומים שהפיקו מטופלי מרכז היום של איל"ן, בשיתוף מתנדבי כיל, הפכה חלומות לתוצרים מרגשים: "כשהמשתתפים ראו שהיכולות שלהם טובות כמו של כל אחד אחר, הם חזרו להאמין בעצמם"

"גיורא, אתה מגשים לנו חלומות. הפכת את הצילום מפנטזיה למשהו ממשי, לימדת אותנו במסירות. בזכות השיעורים איתך אני מרגישה שאני יכולה לבטא את עצמי" – כך כותבת מירי, מטופלת במרכז יום של איל"ן בשכונת רמות בבאר שבע, לגיורא רוזנפלד, בן 64 ממיתר, פנסיונר של כיל ברום זה שש שנים. רוזנפלד קורא את הדברים ומתרגש: הוא מתנדב באיל"ן זו השנה השישית ומלמד את המטופלים צילום, והמלים החמות נוגעות ללבו לא פחות מהתוצרים הוויזואליים המרשימים.

תערוכת הצילומים המרהיבה שצילמו המטופלים בפארק הילדים בבאר שבע הייתה שיאה של הסדנה שהעביר רוזנפלד, יחד עם הצלם ניר סמירנוב, ועדות מרגשת לחיבור ההדוק שיש בין איל"ן לכיל למען הקהילה. "יש מקרים קשים מאוד באיל"ן והתחברתי לאנשים מידית, זה כיף גדול", אומר רוזנפלד, "הם היו מדהימים בזמן הצילומים והתרגשו מהמחמאות שחלק להם צלם מקצועי, שרואה את פועלם מבחוץ בפעם הראשונה. כשקיבלו בסיום תעודות בטקס בהשתתפות המשפחות, הייתה התרוממות רוח כוללת".

נושא תערוכת הצילומים, היה הבעת הרגשות של המטופלים לגבי מרכז היום שבו הם נמצאים יחד

"כשפתחתי את המקום היו בו רצפה, תקרה וחלונות", מספרת דנה ביטון אשר מנהלת את מרכז היום של איל"ן מאז פתיחתו ב-1 באוגוסט 2002. איל"ן – איגוד ישראלי לילדים נפגעים – מטפל באלפי ילדים ובוגרים בעלי מוגבלויות פיזיות הסובלים מנכויות פיזיות מוטוריות. "במשך תקופה קצרה בת כמה חודשים ביקר אותי איש יקר, עובד כיל, אלי פישר", מספרת ביטון, "נוצר החיבור ומאז אנחנו פועלים יד ביד עם כיל. כל המתנדבים שלנו איכשהו קשורים לכיל – עובדים, גמלאים או קרובי משפחה של עובדי כיל. הם עוזרים 24/7. במשך 17 שנים יצרנו עשרות פרויקטים".

נושא תערוכת הצילומים הראשונה, בהדרכת רוזנפלד ומדריכה תעסוקתית מאיל"ן שעובדת בצוותא איתו, היה הבעת הרגשות של המטופלים לגבי מרכז היום שבו הם נמצאים יחד חמישה ימים בשבוע בין שמונה בבוקר לארבע אחר הצהריים. הם למדו טכניקות צילום ולבסוף היו צריכים לזקק את הידע והרגשות לכדי תמונה אחת שתסמל מבחינתם את מה שהם חושבים ומרגישים.

"אחד המשתתפים צילם תהליך של אפיית עוגה, מלקיחת החומרים, דרך תפיחת הבצק ועד לתוצאה הסופית וזו הייתה מטאפורה לתהליך הצמיחה שלו במרכז היום", מספרת ביטון, "מישהו אחר לקח אדנית ושתל בה ספרים כדי להמחיש כמה ידע הוא צובר במקום, אחת המטופלות ביקשה מכולם ליצור מעגל של כפות ידיים והצילום המחיש מבחינתה את תחושת החברות וה'ביחד' שהיא חשה".

לפעמים חלומות מתגשמים

במרכז היום האזורי שבבאר שבע 61 מטופלים. כולם בני 18 ומעלה ומוכרים כנכים 100% פיזית. בין המטופלים כאלה שנולדו עם נכות ויש שנכותם היא כתוצאה מתאונה, פיגוע, אירוע רפואי או בריאותית. "יש כאלה בעלי הפרעה קוגניטיבית מסוימת כתוצאה ממה שעבר עליהם, אבל לא כולם", מסבירה ביטון, "כולם אנשים שלא יכולים להשתלב בעולם התעסוקה וגם לא בעולם הנתמך ובמפעלים המוגנים. קיבלנו זכות לעשות אנשים מאושרים ואנו בקשר איתם גם אחרי שעות הפעילות במרכז היום. כל אדם נולד עם פוטנציאל ואנחנו עוזרים לממש אותו. אנחנו לא רק חלק מהקהילה אלא גם תורמים לקהילה".

מימוש הפוטנציאל והדרך לאפשר למטופלים לתרום לקהילה היא באמצעות פרויקטים חברתיים רבים ומגוונים שכיל ואיל"ן יוצרים בצוותא. הדוגמאות רבות: בחמש השנים האחרונות מארחים מטופלי מרכז איל"ן ומתנדבי כיל את ילדי המועדוניות ביום המשפחה ויוצרים ביחד הפנינג. "בכל שנה הפעילות משתנה", מספרת ביטון, "הילדים נחשפים למצב של נכות ומקיימים פעילויות עם המטופלים, וכולם נהנים מזה".

פרויקט שמתקיים ברציפות מאז 2006 הוא "לגעת בחלום, מחלום למציאות". המטופלים מספרים על חלום קיים ובודקים בעזרת הצוות המסייע כיצד להגשימו. "בחלק גדול מהגשמת החלומות כיל היו שותפים מלאים", אומרת ביטון, "היה לי מטופל שחלם לפתוח מסעדה שבה יוכל לבשל מהלב לאנשים, הגשמנו לו חלק מהחלום על ידי הזמנת גיל חובב והם בישלו ביחד לאנשי כיל. מישהי חלמה להיות מזכירת מנכ"ל, היא ועוד תשעה מטופלים ארגנו יחד את ישיבת ההנהלה. היה מקסים ומרגש לראות את כל המנהלים בעניבות ובז'קטים וביניהם המטופלים. ביקשתי שכל אחד יספר איך הרגיש במהלך היום, ולמרות המעמד הרשמי אנשים נפתחו ושיתפו את אשר על ליבם, זה היה מעגל מרגש עד דמעות ולא כמטאפורה בלבד".

דוגמאות נוספות לפעילויות חברתיות אפשר למצוא בחבורת זמר משותפת של מטופלי איל"ן עם עובדי כיל ובמסיבת פורים במרכז היום לנערות "בתים חמים", כשאת התחנות הפעילו מטופלי איל"ן. חלק מהמטופלים אף עבר קורס טיסה בהדרכת אחד המתנדבים, שכלל שיעורים תיאורטיים, סיור בטייסת קרב בחצרים וטיסות בשמי הדרום.

"אלה אנשים שהסביבה לא תמיד תומכת בהם וצריך לסייע להם להאמין בעצמם", מסכם רוזנפלד, "כשהתחלתי ללמד אותם צילום הם ראו שהיכולות שלהם טובות כמו של כל אחד אחר והביטחון העצמי חזר. הם מאמינים בעצמם ומאוד שמחים עם מה שהם עושים וזה עושה להם חשק לקום בבוקר ולעשות משהו ממשי. הכי מספק אותי לראות את זה ואת השינוי בהם".

 

שתפו ב-